למה אין תנוחה אחת נכונה ללידה, מה הקשר בין תנועת האגן להתקדמות העובר, ואיך אפשר להשתמש בתנועה בצורה חכמה יותר?
אם את בהריון, סביר להניח שכבר נתקלת בעשרות סרטונים שמבטיחים לך שתרגיל מסוים יעזור לעובר להתברג, שתנוחה אחת תפתח את האגן, או שתנועה אחרת תקדם את הלידה.
ברכיים פנימה, ברכיים החוצה, סיבובי אגן על כדור פיזיו, סקוואטים, לאנג'ים ועוד אינספור תרגילים.
אבל האם יש באמת תנועה אחת שמקדמת לידה? האם אפשר לגרום לעובר להתברג באמצעות תרגיל? והאם כל מה שנראה כמו תנועה הוא בהכרח תנועה שמשפיעה על האגן?
כדי לענות על השאלות האלה, צריך להבין קודם משהו בסיסי:
לידה היא לא רק תהליך של פתיחת צוואר הרחם. היא גם תהליך מכני שבו העובר צריך להתאים את עצמו למבנה האגן, להסתובב ולרדת בתוכו תוך כדי שהוא עובר נעזר ומשתמש ברקמה הרכה שסביבו
והתהליך הזה מורכב הרבה יותר ממה שאפשר להסביר בסרטון של 60 שניות.
האגן שלנו הוא לא מבנה קשיח שלא זז
כשאנחנו מדברות על האגן, אנחנו נוטות לדמיין מבנה גרמי קבוע שבתוכו העובר צריך לעבור.
אבל האגן הוא מבנה דינמי.
הוא מורכב מעצמות, מפרקים, רצועות שרירים ופאשיה שפועלים יחד. התנועתיות במפרקי האגן אמנם מוגבלת יחסית, אבל שינויים במנח האגן, הירכיים הסקרום יכולים להשפיע על הממדים ועל הגיאומטריה של חלקים שונים בתוכו.
חשוב להבין שהאגן לא נפתח כולו באותו כיוון ובאותו הזמן.
אנחנו מחלקות אותו לשלושה אזורים מרכזיים:
כניסת האגן (Pelvic Inlet) – האזור העליון שדרכו ראש העובר נכנס לאגן.
האגן האמצעי (Midpelvis) – האזור שבו העובר ממשיך לרדת ונדרש לבצע התאמות וסיבובים- לרוב באלכסון
יציאת האגן (Pelvic Outlet) – האזור התחתון שדרכו העובר מתקדם לקראת הלידה - ומיישר סוטורות לקראת האקסטנציה (התארכות)
לכל אחד מהאזורים האלה מאפיינים מכניים שונים.
וזו בדיוק הסיבה שתנוחה שעשויה להתאים לשלב מסוים בלידה לא בהכרח תהיה הבחירה המתאימה בשלב אחר.
אז למה אין תנוחה אחת שמקדמת את כל הלידה?
כי העובר לא מבצע תנועה אחת ישרה מלמעלה למטה.
במהלך לידה נרתיקית הוא עובר סדרה של תנועות והתאמות: התבססות באגן, ירידה, כפיפה של הראש, סיבוב פנימי ובהמשך תנועות נוספות שמאפשרות לו להיוולד.
התהליך הזה מושפע ממספר גורמים, ובהם עוצמת הצירים, מנח העובר, מידת הכפיפה של הראש, מבנה האגן והרקמות הרכות.
תנועה ושינויי תנוחה יכולים להשפיע על חלק מהגורמים המכניים, אבל הם לא שולטים בתהליך כולו.
למשל, תנוחה שמאפשרת תנועה מסוימת במפרקי הירך עשויה לשנות את היחסים בין חלקי האגן.
תנוחה א-סימטרית, שבה רגל אחת ממוקמת אחרת מהשנייה, יכולה ליצור עומסים ותנועות שונים בשני צדי האגן.
ולפעמים דווקא שינוי קטן במנח האגן, ולא תנועה גדולה ומרשימה, יהיה משמעותי מבחינת הנוחות והאפשרויות המכאניות.
המשמעות היא שלא צריך לשאול רק "איזו תנוחה מקדמת לידה?", אלא "מה אנחנו מנסות להשיג באמצעות התנוחה הזאת, איפה הראש ממוקם ומה הוא מנסה לעשות?
ברכיים פנימה או ברכיים החוצה?
אחת ההמלצות הנפוצות ברשת היא להצמיד את הברכיים ולהרחיק את כפות הרגליים כדי להגדיל את מוצא האגן.
ההמלצה הזאת מבוססת על עיקרון ביומכני אמיתי: סיבוב פנימי של הירכיים יכול להשפיע על הממדים של מוצא האגן.
אבל כאן בדיוק מתחילה הבעיה כשמנסים להפוך עיקרון מורכב להוראה אחת שמתאימה לכולן.
ראשית, הצמדת הברכיים לא מייצרת סיבוב פנימי של מפרק הירך
שנית, השפעת התנועה תלויה גם במנח האגן, במידת הכפיפה של הירכיים וביכולת התנועה האישית.
ושלישית, הגדלת ממד מסוים של האגן אינה מבטיחה שהעובר יתקדם מהר יותר.
האם סקוואט באמת פותח את האגן?
סקוואט עמוק הפך לאחת התנוחות המזוהות ביותר עם לידה פעילה.
ויש לכך סיבות: הוא מאפשר כפיפה משמעותית במפרקי הירך, יכול לעודד תנועתיות באגן, ובתנוחות זקופות ניתן גם להיעזר בכוח הכבידה.
אבל סקוואט אינו פותח את כל חלקי האגן באופן שווה.
המנח המדויק של הירכיים, הגב והאגן משפיע על השינוי המכני שמתרחש.
בנוסף, לא כל יולדת מרגישה נוח בסקוואט, ולא כל שלב בלידה מתאים להחזקה ממושכת של תנוחה כזאת.
לפעמים סקוואט יהיה נעים ומועיל. לפעמים הוא ייצור עומס על הברכיים, על האגן או על שרירי רצפת האגן.
ולפעמים דווקא תנוחה על הצד או בעמידת שש תאפשר ליולדת לנוח, לנשום ולהמשיך להתמודד עם הצירים בצורה טובה יותר.
תנוחה לא נמדדת בכמה היא נראית פעילה, אלא בהתאמה שלה לגוף, ליולדת ולשלב הלידה.
ומה לגבי כדור הפיזיו?
כדור פיזיו הוא אביזר נהדר לנוחות, לתמיכה ולשינויי תנוחה.
אבל חשוב להבחין בין תנועה של הגוף לבין תנועה שמתרחשת בעיקר בכדור.
כשיולדת יושבת על כדור ומציירת מעגלים עם האגן, לא בהכרח מתרחשת תנועה משמעותית בכל מפרקי האגן, ולא בהכרח נוצרת השפעה על מנח העובר.
זה לא אומר שסיבובי אגן על כדור הם חסרי ערך.
אם התנועה נעימה, מפחיתה כאב, מסייעת להרפיה או מאפשרת ליולדת להתמודד טוב יותר עם הצירים, יש לה בהחלט מקום.
אבל כדאי להפסיק להציג אותה כפעולה שמבטיחה התברגות של העובר.
אם המטרה היא לעבוד על תנועתיות האגן, אפשר לשלב גם העברות משקל מצד לצד, תנועות אגן בעמידת שש, שינויי מנח של הירכיים ותנועה א-סימטרית.
אפשר להשתמש בכדור פיזיו כדי לייצר מרחב מאוזן, איזון לרקמה והסופת רכות, תנועות רוקינג, קדימה אחורה, או מצד לצד.
האם אפשר לדעת איזו תנועה העובר צריך?
כאן חשוב לעשות הבחנה בין הבנת הביומכניקה לבין היכולת לנבא את התקדמות הלידה.
אנחנו יכולות להכיר את מנגנון הלידה, להבין כיצד תנוחות שונות משפיעות על האגן ולבחור תנועות בהתאם למידע הקיים. אבל לא פחות חשוב להבין את התפקיד של הריקמה הרכה סביב ראש העובר וזה לא תמיד משתקף בתנוחה לפתוח יותר מקום במיקום כזה או אחר, לפעמים כל מה שחסר זה איזון לרקמה..
גם בדיקה של גובה הראש או מנחו אינה מספקת תמיד תמונה מלאה של היחסים בין העובר לאגן.
לכן העבודה עם תנועה בלידה צריכה להיות גמישה.
אפשר להתבונן בדפוס הצירים, בנוחות היולדת, בתחושת הלחץ, בשינויים בהתקדמות ובממצאים הקליניים שהצוות המטפל מעריך, במוניטור, במיקום הכאב, במצב תודעת היולדת, ולהכיר את הסימנים להתקדמות בכל שלב באגן
מתוך המידע הזה אפשר לבחור תנוחה, תרגיל או איזון להתנסות בה ולבחון מחדש את ההתאמה שלה.
לא מדובר בנוסחה מדויקת, אלא בתהליך של התבוננות הקשבה והאתמה לצורך
ומה קורה כשהלידה לא מתקדמת?
אחת הטעויות הנפוצות היא להניח שאם הלידה מתקדמת לאט, כנראה שהעובר תקוע ושצריך לבצע תרגיל שישחרר אותו.
אבל קצב ההתקדמות בלידה מושפע מגורמים רבים.
לפעמים מדובר בדפוס הצירים, לפעמים במנח הראש, לפעמים בשלב מוקדם של הלידה,הצוואר, הרחם, העובר, ההורמונים, והצירים כולם כאן במטרה משותפת, גם שינוי קטן במרקם הצוואר באורך שלו או במיקום הראש, גם ללא התקדמות בפתיחה מלמדים על התקדמות בלידה.
מאוד חשוב לא להעמיס על היולדת רצף אינסופי של תרגילים מתוך תחושה שהיא חייבת לעשות משהו כדי שהלידה תתקדם.
לפעמים נכון לשנות תנוחה.
לפעמים נכון לנוח.
ולפעמים נכון לעצור להתבונן ולאפשר לשינוי ולתגובה להגיע בקצב שלה.
האם גם עם אפידורל אפשר להשתמש בביומכניקה?
בהחלט.
אחד המיתוסים הנפוצים הוא שכאשר יולדת מקבלת אפידורל, האפשרות להשתמש בתנועה ובשינויי תנוחה כמעט נעלמת.
בפועל, גם בלידה עם אפידורל אפשר לשנות מנחים ולהשתמש בתמיכות שונות, בהתאם למידת התחושה והתנועה של היולדת ולהנחיות הצוות.
אפשר לשכב על הצד עם תמיכה מתאימה לרגליים, לשנות את מידת הכפיפה והסיבוב של הירכיים, להתנסות במנחים א-סימטריים או להיעזר בכדור בוטן.
הבחירה אינה צריכה להיות בין "לידה פעילה" לבין "לידה עם אפידורל".
גם יולדת שנמצאת במיטה יכולה לקבל תמיכה מותאמת ולהחליף תנוחות לאורך הלידה.
רצפת האגן: לא רק לחזק, אלא גם לדעת להרפות
כשמדברים על הכנה ללידה, שרירי רצפת האגן מקבלים בדרך כלל תשומת לב בהקשר של חיזוק.
אבל רצפת האגן צריכה לדעת לבצע הרבה יותר מכיווץ.
השרירים האלה משתתפים בתמיכה באיברי האגן, בשליטה על הסוגרים ובוויסות הלחץ התוך-בטני.
במהלך הלידה הם נדרשים גם להתארך ולהסתגל למעבר העובר.
לכן הכנה של רצפת האגן אינה מסתכמת בתרגילי קיגל.
חשוב להכיר את היכולת לכווץ, לשחרר, לנשום ולנוע בטווחים שונים.
גם כאן אין תרגיל אחד שמתאים לכולן.
אישה שסובלת מכאב או מכיווץ יתר של שרירי רצפת האגן עשויה להזדקק להכנה שונה מאישה שמתמודדת עם חולשה או עם תסמינים אחרים.
המטרה היא לא להגיע ללידה עם רצפת אגן חלשה או רפויה, אלא עם יכולת טובה יותר לווסת מתח ולהסתגל לדרישות המשתנות.
אז איך באמת כדאי להתכונן ללידה?
אני מאמינה שהכנה טובה ללידה צריכה להתחיל בהבנה ולא בשינון.
במקום ללמוד עשר תנוחות ולנסות לזכור מתי לבצע כל אחת מהן, כדאי להבין כמה עקרונות:
- איך העובר עובר דרך האגן, ולמה הוא צריך לבצע סיבובים והתאמות בדרך.
- איך תנועה של הירכיים, האגן והגב יכולה לשנות את המנח ואת העומסים על הגוף.
- למה אין תנוחה אחת שמתאימה לכל שלבי הלידה.
- כמה איזון חשוב בלידה אל מול כוח
- איך להשתמש בנשימה, בתנועה ובמנוחה כדי להתמודד עם הצירים.
- איך להתאים את האפשרויות גם ללידה עם אפידורל או לשינויים בלתי צפויים בתוכנית הלידה.
והכי חשוב, להבין שלא כל דבר שקורה בלידה נמצא בשליטתנו.
אפשר להתכונן היטב, להכיר את הגוף, ללמוד תנועות ולהבין את התהליך, ועדיין להזדקק לזירוז, לאפידורל, ללידה מכשירנית או לניתוח קיסרי.
זה לא אומר שההכנה הייתה מיותרת.
זה אומר שלידה היא תהליך פיזיולוגי מורכב, ולא רצף פעולות שאפשר לתכנן מראש.
השורה התחתונה: לא עוד תרגילים, אלא יותר הבנה
בעיניי, אחד השינויים החשובים ביותר בהכנה ללידה הוא המעבר מהשאלה "מה לעשות?" לשאלה "למה לעשות את זה?".
כי כשאנחנו מבינות את הסיבה לתנועה, אנחנו יכולות לבחור בה בצורה מושכלת יותר.
אנחנו גם מבינות מתי אין בה צורך, מתי כדאי לשנות כיוון ומתי פשוט נכון להקשיב לגוף ולנוח.
הביומכניקה של הלידה אינה אוסף של טריקים שמבטיחים לידה מהירה או קלה.
היא דרך להבין טוב יותר את המפגש בין הגוף שלנו, האגן והעובר.
ואולי זה הדבר החשוב ביותר שאני רוצה שתיקחי מהמאמר הזה: את לא צריכה להגיע ללידה עם רשימת תרגילים שאת חייבת להספיק לבצע. את צריכה להגיע עם ידע, עם כלים, ועם היכולת להשתמש בהם בגמישות בהתאם למה שהלידה שלך תביא איתה.
כי המטרה של הכנה ללידה היא לא לשלוט בכל מה שיקרה.
המטרה היא להגיע מוכנה יותר להתמודד, להבין ולקבל החלטות טובות לאורך הדרך.
המידע במאמר נועד להרחבת הידע ולהכנה ללידה ואינו מחליף הערכה או הנחיה רפואית אישית. תרגילים ושינויי תנוחה במהלך הלידה צריכים להתאים למצב היולדת והעובר ולהנחיות הצוות המטפל.